צילום גלריות מאמרים קורס צילום הורדות ביוגרפיה
מושגים בסיסיים בצילום

 

מושגים בסיסיים בצילום

 

 

מאמר זה מכיל את המושגים הבסיסיים החשובים ביותר בצילום והינו חלק מקורס יסודות הצילום ב"גליץ בית-ספר לצילום" ומוגש לכם כאן בצורה חופשית לקריאה ולמידה.

מומלץ לקרוא את המאמר הזה בסבלנות, מול המצלמה ולנסות את הדברים יחד עם קצב ההתקדמות.

 

תוכן העניינים:


  1. הקדמה
  2. המצלמה:

א.       גוף

ב.       תריס

ג.        מראה

ד.       עיינית

ה.      ביונט

ו.         מבזק (פלאש)

ז.        נורת עזר

ח.      סוללות

ט.      LCD

י.         מד-אור

  1. המערכת הדיגיטלית:

א.       חיישן

ב.       גודל החיישן

ג.        CCD

ד.       CMOS

ה.      ISO

ו.         "תריס אלקטרוני"

ז.        "רעש"

ח.      הפחתת רעשים

ט.      ממיר A/D

י.         צבע

יא.     באפר

יב.     מעבד

יג.      כרטיס זיכרון

 

  1. העדשה:

א.       מהי עוצמית?

ב.       צמצם

ג.        אורך מוקד

ד.       מכפיל אורך מוקד

ה.      מיקוד

ו.         פילטרים

ז.        מניעת רעידות

ח.      פרספקטיבה

ט.      עומק שדה

י.         עיוותים

  1. התמונה הדיגיטלית:

א.       פיקסלים

ב.       רזולוצייה

ג.        אינטרפולציה

ד.       "זום דיגיטלי"

ה.      חישוב גודל התמונה

ו.         כיווץ תמונה JPG

ז.        RAW

ח.      היסטוגרמה

ט.      White Balance

י.         חידוד

יא.     טווח דינמי

  1. סיכום

 

 

1.       הקדמה – עולם הצילום מכיל הרבה מאוד מאוד מונחים שלא מוכרים לנו מחיי היומיום ואנחנו צריכים ללמוד להתרגל להשתמש בהם ולהבין אותם כדי לנצל את מלוא הפוטנציאל בתחום. במאמר זה אני אעלה מספר רב של מושגים ואפרט בקצרה את משמעותם והשפעתם על הצילום.

 

2.       המצלמה:  אני אפרט את החלקים המרכיבים את המצלמה.

א.      גוף - גוף המצלמה הוא אחד הדברים שקצת קשה להסתדר בלעדיהם בצילום, הוא מחזיק בתוכו את כל הרכיבים הדרושים ומגן עליהם מעין הרע ודברים נוספים (מכות, לחות, נפילות וכו'). בכלליות יש גופים מפלסטיק וממתכת כאשר הפלסטיקים הם קלים יותר וזולים יותר והמתכתיים הם יוקרתיים יותר, עמידים יותר ויקרים יותר (עפ"י רוב). סגסוגות המתכת המרכיבות את שלד הגוף עשויות ממגנזיום, אלומיניום ושאר מתכות אקזוטיות יותר ופחות בהתאם לצורך המצלמה ומחיר היעד שלה.

ב.      תריס – התריס חוסם את האור המגיע לחיישן בזמן שהוא סגור ובזמן הפתיחה שלו האור מגיע לחיישן לזמן קצוב. קיימים תריסים אופקיים, אנכיים ומשולבים בצמצם כאשר הסוג האחרון נמצא בעיקר במצלמות קומפקטיות וזולות. התריס עשוי מחומרים קלים ומורכבים ותפקידו להחזיק מעמד רבבות (עשרות אלפי למי שלא הבין) חשיפות וכשנשחק ניתן להחליפו (באסה..). מהירות התריס נעה מ-1/16,000 השניה במצלמות הצמרת, 1/8,000 במצלמות המקצועיות, 1/4,000 במצלמות רמת הכניסה, 1/2,000 בהרבה קומפקטיות ועד למהירות תריס איטיות (חשיפה ארוכה) של 15 שניות בקומפקטיות מתקדמות, 30 שניות במתקדמות יותר ומצב bulb המשאיר את התריס פתוח עד שאומרים לו אחרת. על מנת להקפיא את התנועה נקפיד שמהירות התריס תהיה גבוהה ממהירות התנועה ועל מנת למרוח תנועה נשתמש במהירות תריס נמוכה ממהירות התנועה. מהירות תריס נמוכה תאפשר לנו ליצוא פאנינג. כלל האצבע לתמונות חדות הוא – על מנת למנוע טשטוש הנובע מרעידות של היד, נקפיד שמהירות התריס תהיה לפחות 1 חלקי אורך המוקד. (מצורפת דוגמא לחשיפה של 15 שניות)

DSC_4113

ג.       מראה – תפקיד המראה שלפני התריס הוא להטות את האור הנכנס לעדשה כלפי מעלה שם הוא נכנס למנסרה (פריזמה) או מערכת מראות ויוצא בסופו של דבר אל העיינית. השיטה בה מערכת המראות עובדת משפיעה על הבהירות של העיינית בצורה דיי משמעותית. מערכת המראות מעבירה בנוסף לעיינית אור ל-2 חיישנים נוספים – הראשון זה חיישן המיקוד (ע"ע מיקוד) והשני זה חיישן מדידת האור (ע"ע מדידת אור). כמובן שבמהלך הצילום המראה מתרוממת למעלה, התריס חושף את החיישן, מתבצעת חשיפה והתריס נסגר והמראה יורדת. אותו מחזור של צילום בו המראה מורמת ואור לא מגיע לעיינית נקרא זמן החשכת עיינית והוא קריטי בצילום ב-DSLR מכיוון שככה שהוא ארוך יותר, קשה לעקוב אחרי נושאים בתנועה.

ד.       עיינית – כבר אמרנו שהאור מגיע לעיינית דרך העדשה ובאמצעות מערכת המראות / פריזמות. הפרמטרים שמשפיעים בעיקר על העיינית הם גודלה, עצמת ההגדלה שלה וכיסוי הפריים. גודל העיינית מעיד על הנוחות של הצילום שכמובן שככל שהיא יותר גדולה כך יותר קל להציץ פנימה. עצמת ההגדלה מעידה על גודל התמונה המוקרנת בתוך העינית וכיסוי הפריים מציין את כמות הפריים שמכוסה ע"י העיינית (נע בדרך כלל בין 91% ל-100%). בתוך העיינית מופיע לנו מידע מאוד חשוב על החשיפה, תנאי הצילום, מיקוד וכל מה שרצינו לדעת על הצילום (כמעט).  מה לעשות ולא לכולם יש רפלקסיות וחלקנו עם קומפקטיות, וקומפקטיות משתמשות ב-2 סוגי עיניות: עינית אופטית ועינית אלקטרונית. העיינית האופטית משתמשת בחלון נפרד עם מערכת עדשות מאוד פשוטה שנמצאת במקביל לעדשה, יש לה מספר חסרונות כאשר העיקרי שבהם הוא חוסר התאמה בין העיינית לתמונה המצולמת במרחקים קרובים. עיינית אלקטרונית הידועה גם בתור EVF – Electronic ViewFinder, זה בעצם מסך LCD זעיר מאוד הנמצא בתוך העיינית בעיקר במצלמה אולטרא זום דמויות רפלקס. למה להשתמש בעיינית במצלמות קומפקטיות אם זה כזה לא משהו? בעיקר כדי לחסוך סוללות ולראות יותר טוב בתנאי אור יום (במצלמות החדשות הLCD מספיק טוב).

ה.      ביונט – זו הטבעת עליה מרכיבים את העדשות במצלמות רפלקסיות. טבעת זו עשוייה כמעט תמיד ממתכת ותפקידה להחזיק את העדשה צמוד לגוף במצב אטום, לשדר באמצעות מגעים מידע אל ומהעדשה בנוגע לחשיפה מיקוד וכו'. הביונט גם מעביר באמצעות מוט כח מהמנוע של המצלמה לפוקוס בעדשות שאינן מכילות מנוע עצמאי.

ו.        מבזק – ידוע גם כפלאש ותפקידו להאיר את הנושא בתנאים של תאורה חלשה או בתור פלאש מילוי להחליש צללים. כמובן ובוודאי שבהחלט מומלץ להשתמש בפלאש חיצוני. מומלץ לקרוא את המאמר: "פלאש – ויהי אור" לצורך הבנה מעמיקה יותר.

image016

ז.        נורת עזר – במצבים של תאורה חלשה וחושך מוחלט מערכת המיקוד של המצלמה מתקשה לראות את הנושא ולהתמקד עליו. בדיוק למטרה הזו יצרני המצלמות יצרו נורת עזר שעובדת במגוון שיטות על מנת לעזור להתמקד. יש נורות שמקרינות תבנית משבצות על הנושא, יש נורות שרק מאירות, פלאשים מקרינים תבינית קווים אדומה וכן הלאה. חלק מהמצלמות משתמשות בנורת העזר על מנת להפחית את התופעה של עיניים אדומות באמצעות הקטנת האישונים. (ראה מאמר "פלאש – ויהי אור")

ח.      סוללות – מה לעשות ומצלמות בכלל ודיגיטליות בפרט הן מאוד תובעניות כשזה נוגע לחשמל. המצלמות המתקדמות יותר משתמשות בסוללות ליטיום יוני והפשוטות יותר משתמשות בסוללות אצבע. בעקבות התפתחות הטכנולוגייה והביקוש העצום בשנים האחרונות הטכנולוגיה קפצה מספר שלבים ומסוללות ניקל קדמיום מפגרות, נוזלות וקצרות חיים עברנו לסוללות ניקל מטאל-היידריד שכיום מחזיקות 2700 מילי אמפר שלמים בתוכן, הישג שלא ראו אותו באופק לפני שנים ספורות. המטענים ירדו מזמני הטענה של 18 שעות לשעתיים, 45 דקות ואפילו 15 דקות וכבר מדברים על מטענים של דקה (!). מה שמשפיע על תצרוכת הסוללה של המצלמה זה כמות התמונות, שימוש ב-LCD, שימוש בפלאש וכד', ע"י ייעול השימוש ניתן להוציא הרבה יותר תמונות מכל טעינה.

ט.      LCD המסך בגב המצלמה הדיגיטלית זה אחד המהפיכות של סוג הצילום הזה. LCD זה ראשי תיבות של Liquid Crystal Display וכיום הם מספקים איכות תצוגה מעולה וחדה עם צבעים עשירים ותצרוכת סוללה נמוכה יחסית. המסך משמש גם לצורך קימפוז (ראה מאמר: קומפוזיציה) התמונה במהלך הצילום וגם לצפייה לאחר הצילום. כיבויו שומר על זמן סוללה יקר.

י.        מד אור – כל המצלמות היום מכילות מד אור, פריט אשר בעבר לא היה קיים במצלמות כלל. מד האור זהו חיישן שמודד את כמות האור הנכנסת דרך העדשה במספר אופנים: תבניתי – מכלל הפריים; מרכזי – 90% ממרכז הפריים והשאר מכלל הפריים; נקודתי – מדידה מנקודה קטנה במרכז התמונה. ישנם מספר סוגים של מדי אור: משחור לבן שמודד רמות אור בלבד ועד לחיישן 1005 הפיקסלים של ניקון שמודד אור בכל הצבעים ויודע לחשב בצורה נכונה יותר את החשיפה.

 

3.       המערכת הדיגיטלית: במצלמה הדיגיטלית ישנה מערכת שלמה שלא היתה בעולם הפילם:

א.       החיישן – זה בעצם ה"סרט צילום" שלנו. תפקידו ללכוד את האור ולהמיר אותו מזרם של פוטונים (חלקיקי האור) לזרם של אלקטרונים באמצעות תאים פוטואלקטריים (הגיוני).כל תא בחיישן מעביר הלאה אלקטרונים בהתאם לכמות האור שנכנסה אליו, הרבה אור = הרבה אלקטרונים (למי שלא הבין עדיין, התאים זה הפיקסלים לאחר מכן).אפשר להשתמש בהקבלה לגשם ודליים כאשר הגשם זה האור והדליים זה התאים של החיישן ועל כל דלי מסומן לנו כמה מים התמלאו בו. לכל תא יש קיבולת מירבית של אור שהוא יכול לקלוט (כמות מירבית של מים בדלי) ואם התא מקבל יותר אור ממה שהוא יכול אז הוא יוצא שרוף ויכול להשפיע על התאים שבסביבתו (הדלי התמלא עד הסוף והמים נשפכים לצדדים לדליים אחרים). לכן בחיישנים המודרניים קיימת מערכת של ניקוז אותם אלקטרונים עודפים מהתאים כדי למנוע את התופעה הזו (הבנתם את ההקבלה לדליים).

ב.       גודל החיישן – אז הגודל כן קובע. איך? שאלה טובה. ככל שהחיישן גדול יותר ברזולוצייה נתונה התאים הפוטואלקטריים יותר מרווחים וגדולים ויכולים לקלוט יותר אור מבלי להשפיע אחד על השני. במה זה בא לידי ביטוי? התמונות בעיקר יהיה נקיות יותר מרעש. בנוסף הצבעים יכולים להיות חיים יותר, יותר פרטים בתמונה וכו'. בנוסף חיישן קטן יותר דורש רזולוצייה גבוהה יותר של העדשה מכיוון שהתאים הם צפופים יותר וקטנים יותר. בנוסף גודל החיישן משפיע לנו על עומק השדה, אני יכול להתחיל להסביר עכשיו למה, אבל במקום זה אני אפנה אתכם למאמר "עומק שדה – יותר עמוק מה שחשבתם" בשביל להבין את זה לעומק. החיישנים במצלמות קומפקטיות הם קטנים מאוד ונעים מ-1/2.7 אינץ' דרך 1/1.8 אינץ' ועד 2/3 אינץ' במצלמות הגדולות יותר. במצלמות רפלקסיות של ניקון גודל החיישן הוא של APS כלומר קרופ פקטור.חיישנים קטנים יותר מאפשרים שימוש בעדשות קטנות יותר, קלות יותר וזולות יותר ולכן תראו במצלמות קומפקטיות עם אורי מוקד של 5.2 מ"מ שבהקבלה לפורמט 35 מ"מ שוות לאורך מוקד 35 מ"מ.

ג.        CCD Charge-Couple Device – אחד מ-2 הסוגים הנפוצים יותר של חיישנים. ההבדל מתבטא בכך שלכל תא פוטואלקטרי על גבי החיישן אין טרנזיסטור צמוד אלא מעביר את זרם האלקטרונים לצידי החיישן ושם הקריאה נאספת ומועברת לממיר AD. הוא מעביר איכות תמונה גבוהה, יקר יותר לייצור וזולל יותר אנרגיה עד פי 100 מחיישן CMOS עם אותו מפרט. רוב המצלמות הדיגיטליות מכילות חיישן מהסוג הזה.

ד.       CMOS Complementary Metal Oxide Semiconductor – שם ארוך, הא?! אז אנחנו נשתמש בקיצור. אז CMOS שימש בהתחלה בתור שבבים למחשבים ומכיוון שניתן לייצר אותו על גבי פסי ייצור קיימים עם טכנולוגיית ייצור בשלה הוא הרבה יותר זול לייצור. ההבדל העיקרי לעומת ה-CCD הוא שה CMOS מכיל מספר טרנזיסטורים צמודים לכל חיישן, לכן פוטונים שאמורים לפגוע בתא פוטואלקטרי פוגעים בטרנזיסטור ו"הולכים לאיבוד". מסיבה זו חיישני הCMOS יוצרים הרבה יותר רעש וחברות מסויימות (בלי לנקוב בשמות) פיתחו מנגנונים חזקים שתפקידם הוא להפחית את הרעש.

ה.      ISO – ראשי תיבות של International Standard Organization לעומת ASA (American Standard Association) שהיה השם הישן. רגישות החיישן היא בעצם הגברה של האות המגיע ממנו. לכל חיישן יש רגישות בסיס שבה הוא מספק את התמונה הנקייה ביותר מרעשים וכל עלייה ברגישות מגבירה את האות החלש ואת הרעשים (כלומר אותות לא רצויים) שמופיעים בצורה של גרעיניות ופיקסלים צבעוניים. כך הגברת הISO פי 2 תקטין את משך החשיפה פי 2 וכן הלאה. בתנאי תאורה חלשה כדאי להעלות את הISO על מנת להמנע מטשטוש כתוצאה ממהירות תריס איטית, אך ככלל מומלץ לצלם בISO כמה שיותר נמוך על מנת להמנע מאותו "רעש". בדוגמה המצורפת אתם יכולים לראות את השפעת הISO- על התמונה בצילום בחושך.

image305

ו.         "תריס אלקטרוני" – כבר למדנו מה זה תריס דיגיטלי, אבל בנוסף קיים תריס אלקטרוני. חלק מהמצלמות מחזיקות רק תריס מכני (התריס הפיזי במצלמה), חלק רק אלקטרוני וחלק גם וגם. בדומה לפעולת התריס המכני, התריס האלקטרוני מגדיר את משך "קריאת" הנתונים מהתאים הפוטואלקטריים. לדוגמא: בחשיפה של 1/1000 שניה המצלמה תתחיל לקרוא למשך 1/1000 שניה מרגע לחיצה על כפתור הצילום ולאחר 1/1000 שניה תפסיק לקרוא ותשמור את התמונה.

ז.        "רעש" – כמו שאנחנו שומעים רדיו ויש הפרעות ברקע, אותו עיקרון גם בחיישן. כשהאות מוגבר מהחיישן מסתננים נתונים חסרים מהחשיפה בדמות רעש, לכן בISO גבוה כשמגבירים את האות של התמונה, מוגבר הרעש במקביל בתור חלק מהאות. סוג נוסף של רעש הוא רעש כתוצאה מהתחממות החיישן בחשיפות ארוכות. כתוצאה מחשיפה ארוכה ומאמץ של החיישן לקרוא ולהעביר נתונים מתפתח רעש במקביל. לפעמים זה רעש קטן כמו בISO גבוה ולפעמים זה כתמים סגולים או בצבעים אחרים על גבי התמונה.

ח.      "הפחתת רעשים" – יש מספר דרכים להפחית את אותו הרעש שדיברנו עליו בסעיף הקודם. הראשונה היא באמצעות תוכנות כמו Neat Image שעם אלגוריתמים מתוחכמים מצליחה להסיר את הרעש (תוך פגיעה בחדות). קנון משתמשת באלגוריתמים דומים בחיישני הCMOS שלה. בחשיפות ארוכות ניתן להתגבר על פיקסלים תקועים באמצעות שיטה שנקראת החסרת תמונה חשוכה Dark image subtraction, לאחר חשיפה ארוכה המצלמה מבצעת חשיפה באותו האורך עם תריס סגור ולאחר מכן מחסירה את הפיקסלים שהיו לוהטים בתמונה הכהה מהתמונה הבהירה. החסרון של שיטה זו הוא שצריך לחכות הרבה זמן למצלמה עד שתסיים את החשיפה הכהה.

ט.      ממיר A/D -  אז אמרנו שהחיישן מקבל פוטונים ומוציא אלקטרונים בתגובה, והמשלנו את זה לדליים וגשם (זוכרים?!). אבל המצלמה לא יודעת לקרוא את זה, ולכן בא ממיר ה- A/D שממיר מאנלוגי לדיגיטלי (אלה ראשי התיבות) לצורה שמחשב יכול לקרוא אותה דהיינו – בינארי. אם אנחנו חוזרים להקבלה ממקודם של הדליים, אז הממיר זה גמדים קטנים שקוראים את מה שרשום במשורה על כמה הדלי התמלא ורושמים את זה בשפה שהמחשב יכול לקרוא. הממיר מעניק ערך של 12bit במצלמות המתקדמות יותר יעני 2 בחזקת 12 ז'תומרת 4096 גוונים לכל פיקסל/ערוץ. אלא שמכיוון שJPG מוגבל ל-8 ביט אז המעבד מכווץ את המידע ל-256 גוונים לכל ערוץ, מ-0 (אין אור, חשוך לגמרי, שחור) ועד 255 (הרבה אור, מלא לגמרי, שרוף) וכל רמת ביניים היא גוון אחר של אפור. כיום ניתן למצוא כבר מצלמות עם ממיר של 14 ביט לערוץ 16384 גוונים לערוץ.

י.         צבע – אז כל תא יודע לקרוא, לצורך העניין 256 גוונים של אפור. אז איך יוצרים צבע? באמצעות מערך של פילטרי צבע Color Filter Array כאשר התבנית שלהם היא RGBG כלומר פיקסל אדום, פיקסל ירוק, פיקסל כחול, פיקסל ירוק וחוזר חלילה. אז רבע מהפיקסלים הם אדומים, רבע כחולים וחצי הם ירוקים. הסיבה לכך היא שהעין רגישה ברמה שונה לכל צבע. לאחר הקריאה של הנתונים מכל פילטר של צבע מתבצעת אינטרפולציה (חישוב) מתוחכם שמשלים את הצבעים החסרים ויוצר תמונה חלקה עם צבעים אמיתיים. חברה בשם פוביאון Foveon פיתחה חיישן מהפכני העובד ב-3 שכבות כאשר כל שכבה מכילה מסנן צבע אחר וכך נוצר הצבע שנטען שהוא הכי אמיתי.

יא.     באפר – לאחר שהתבצע הצילום, וההמרה לדיגיטלי ע"י הממיר הקובץ הזמני מועבר לבאפר שזהו זיכרון מהיר ששומר את התמונה עד שיהיה זמן לכתוב אותה לכרטיס הזיכרון. גודל הבאפר ויעילותו קובעים כמה תמונות ניתן לצלם ברצף עד שהמצלמה מאיטה עד שיתפנה מקום בזיכרון הזמני.

יב.     המעבד – אחד החלקים החשובים ביותר במצלמה הדיגיטלית אשר יצרניות המצלמות משקיעות המון המון משאבים בפיתוח החומרה והתוכנה של המעבד שכן הוא יוצר בסופו של דבר את התמונה, את הצבעים, החדות ושאר הפרמטרים החשובים מאוד. המעבד הוא חזק מאוד ויכול לעבד עשרות מיליוני פיקסלים בכל שנייה במצלמות המתקדמות יותר.

יג.     כרטיס הזיכרון -  בסוף התהליך התמונה נשמרת על כרטיס זיכרון פלאש ששומר את התמונות. הוא עמיד בטלטולים חזקים וקטן מאוד. מהירות הכרטיס קובעת באיזה מהירות יתרוקן הבאפר ומקצר את העיכוב בין תמונה לתמונה. כיום הכרטיסים הכי נפוצים הם קומפקט פלאש במצלמות המקצועית ו-SD במצלמות ברמה מתחת וקומפקטיות, סוני מתעקשת על ממורי סטיק ואולימפוס/פוג'י מתעקשות על כרטיסי XD.

 

4.       העדשה:

א.       עוצמית – להגיד עדשה זה לא מדוייק, יש לומר עוצמית. עדשה זה בעצם אלמנט אחד בעוד שעוצמית זה מערכת של עדשות אשר תפקידה למקד את האור באורכי מוקד שונים, צמצמים שונים וכו'.

ב.       צמצם – תפקידו הראשי של הצמצם הוא לווסת את כמות האור הנכנסת דרך העדשה למצלמה.במצלמות מודרניות מורכב ממערכת של עלים שנסגרים ונפתחים בהתאם למפתח העדשה בדומה לאישון של העין. מפתח הצמצם מבוטא בערכים של מספר הפעמים שקוטר הצמצם נכנס באורך המוקד ולכן מופיע כ-f/2.8 (לדוגמא). כל תזוזה של סטופ (כפול או חצי מכמות האור) מחושבת לפי מכפלה של 1.4 (שורש של 2) ולכן תחנות הצמצם הן 1, 1.4, 2, 2.8, 4, 5.6, 8, 11, 16, 22, 32, 45 ובמצלמות החדשות יותר קיימות גם תחנות ביניים לצורך גמישות. עדשות בעלות צמצם פתוח יותר מאפשרות מהירויות תריס גבוהות יותר ולכן נקראות גם עדשות מהירות או בהירות. "צמצם אופטימלי"  זהו הצמצם בו העדשה היא החדה ביותר ומחושב כX2  הצמצם הפתוח ביותר, לדוגמא בעדשה בעלת מפתח צמצם F/2.8 הצמצם האופטימלי יהיה F/5.6. הצמצם משפיע על ה"בוקה" של התמונה שזהו האיזור שאינו בפוקוס ועל המראה שלו, צמצם מרובה עלים מעוגלים ייצור בוקה יותר איכותי. בנוסף לכמות האור הנכנסת לעדשה, הצמצם משפיע על עומק השדה כאשר כלל האצבע אומר: "צמצם פתוח = עומק שדה רדוד" ולהיפך, כדאי לקרוא את המאמר "עומק שדה – יותר עמוק ממה שחשבתם".

1

ג.        אורך מוקד – אורך המוקד של העדשה מציין את המרחק בין תחילת העדשה ועד לסרט הצילום או החיישן ואינו מציין את אורך העדשה. אורך מוקד קטן יוצר עדשות בעלות זווית רחבה ואורך מוקד גדול אלה עדשות טלה שמשמשות לצילום עצמים רחוקים. החלוקה היא >20 מ"מ עדשות אולטרא רחבות, 24-35 עדשות רחבות, 50 מ"מ עדשה נורמלית, 80-300 מ"מ עדשה טלסקופית, <300 עדשה סופר טלסקופית. עדשות עין הדג משתמשות באורכי מוקד קצרים מאוד של אפילו 10 מ"מ. ככל שעדשה בעלת אורך מוקד גדול יותר היא כבדה יותר, יקרה יותר (עפ"י רוב) וקשה יותר ליצור אותה עם צמצם פתוח מכיוון שקוטר הצמצם צריך להיות ממש גדול כדי שייכנס מספר קטן של פעמים באורך המוקד (לדוגמא F/4 בעדשה של 500 מ"מ דורשת צמצם בקוטר 125 מ"מ). קיימות עדשות בעלות אורכי מוקד קבועים ועדשות עם אורכי מוקד משתנים (זום) עפ"י רוב, העדשות בעלות אורכי מוקד קבועים יספקו איכות אופטית גבוהה יותר. כמו שנאמר קודם, מצלמות דיגיטליות קומפקטיות משתמשות בעדשות בעלות אורכי מוקד קצרים יותר בהתאם לפרופורציות של גודל החיישן ומוכפלות באותו פקטור כדי להעניק הקבלה לפורמט 35 מ"מ.

ד.       מיקוד – או פוקוס כמו שרבים מאיתנו אוהבים להגיד. כדי שהאור העובר דרך העדשה למצלמה יתמקד בדיוק בחיישן יש להזיז אלמנטים מסויימים בעדשה שזהו תפקידם. פוקוס אוטומטי עובד באמצעות חיישן לינארי (קווי) בעל מספר פיקסלים שמודד קונטרסט באיזור מדידת הפוקוס. מנוע המצלמה או מנוע העדשה מזיזים את האלמנטים האחראיים למיקוד עד שהחיישן מזהה קונטרסט ברור. ראה דוגמא. לכן יש לבצע מדידת פוקוס על איזורים עם קונטרסט (על מסגרת של תמונה ולא על קיר חלק) ואיזורים בעלי קונטרסט ניצב לחיישן, כלומר אם חיישן המיקוד הוא קווי אופקי ואני אנסה להתמקד על תריסים לחיישן תהיה בעייה, לכן אני אטה את המצלמה בזווית, אנעל פוקוס ואסובב אותה בחזרה. במצלמות רפלקסיות החיישן האמצעי הוא בדרך כלל מוצלב (גם אנכי וגם אופקי) ולכן הוא המהיר והיעיל ביותר. ישנן 3 שיטות למדידת פוקוס: ידני (הצלם מפקס ידנית), יחיד (המצלמה נועלת פוקוס על הנושא Single) ורציף (העדשה כל הזמן מחפשת פוקוס ומתעכבת על נושאים בפוקוס Continuous). עדשות בעלות מנוע עצמאי מהיר (USM, SWM, HSM וכו') יפקסו מהר יותר מעדשות המשתמשות במנוע של המצלמה. עדשות בעלות מפתח צמצם גדול יותר יתפקסו מהר יותר בתנאי תאורה חלשה.

ה.      פילטרים – או מסננים כמו שאומרים בעברית צחה. כמעט על כל העדשות של מצלמות רפלקסיות ניתן להרכיב פילטרים למטרות שונות ובמצלמות קומפקטיות רוב הסיכויים שצריך להוסיף מתאם מיוחד לפילטרים. הפילטרים מאפשרים לנו צילום יותר יצירתי ולהגמיש קצת את המגבלות של הצילום או ליצור תוצאה חדשה לגמרי. מומלץ כמעט תמיד להשאיר פילטר UV על גבי העדשה על מנת למנוע שריטות או מכות על העדשה. מומלץ לקרוא את המדריך "פילטרים ועדשות" בתור השלמה וטיפים רבים בנושא.

17

ו.         מניעת רעידות – שימושי במיוחד לצילום בתנאי תאורה חלשים ולצילום באורכי מוקד גדולים. כלל האצבע אומר שמנגנון הפחתת רעידות מאפשר צילום עד שלושה סטופים איטי יותר. בניקון קוראים לו VR – Vibration Reduction, קנון החליטו על IS – Image Stabilizer וסיגמא הימרו על OS – Optical Stabilizer. כולם ת'כלס אותו העיקרון והוא אלמנט צף בעדשה שמצוייד בחיישני תנועה ובאמצעות מנוע מהיר מזיזים את אותו אלמנט על מנת שיקזז את הרעידות. קוניקה-מינולטה (כן, הם התאחדו) הכריזו על פתרון יצירתי יותר לבעיה כשהם הכריזו על מנגנון Anti-Shake שבמקום להזיז אלמנט בעדשה, החיישן נמצא על פלטפורמה זזה וניתן להשתמש במנגנון עם כל עדשה.

ז.        פרספקטיבה – לעדשות באורכי מוקד שונים יש פרספקטיבה שונה. עדשה בעלת אורך מוקד קצר (עדשה רחבה) תעניק הרגשה של "עומק" בפריים ועצמים ייראו רחוקים יותר אחד מהשני, לעומת זאת עדשה בעלת אורך מוקד גדול (טלסקופית) תצמצם את המרחקים בין העצמים והכל ייראה "מחוץ". לכן אם אנחנו נצלם בריכת שחיה נעדיף להשתמש בזווית רחבה ואז היא תראה לנו ענקית.

ח.      עומק שדה – זהו טווח החדות בפריים בין המרחק בקרוב ביותר בפוקוס ועד הרחוק ביותר בפוקוס. תקראו את המאמר על עומק שדה, יסביר ה-כ-ל.

ט.      עיוותים – קיימים מספר גדול של עיוותים כשזה נוגע לעדשות. יש עיוות חביתי שנגרם בעדשות רחבות והוא 'מעגל' את הפריים (כמו חבית) ויש עיוות כרומטי שנוצר כתוצאה ממיקוד במקומות שונים של אורכי גל שונים (לדוגמא יוצר קצוות סגולים לעצמים קונטרסטיים), עיוותPincushion  (לא יודע איך אומרים בעברית) הוא ההיפך מעיוות חביתי ומושך את קצוות הפריים "פנימה" ובדרך כלל קורא בעדשות טלה, החשכת פינות vignetting- בדרך כלל קורא בעדשות זולות יותר ותמיד בצמצם הכי פתוח ובו רואים החשכה של הפינות בפריים, הבהקים Flare – בעיקר בעדשות רחבות או עדשות מאיכות ירודה נוצרים הבהקים בעיקר באור שמש ישיר כתוצאה מציפוי ירוד באלמנטים של העדשה. קיימים עיוותים נוספים, אך פחות נפוצים.

 

5.       התמונה הדיגיטלית:

א.       פיקסליםPixel זהו קיצור שלPicture Element  וזוהי היחידה הבסיסית ביותר בתמונה. כל תא פוטואלקטרי על גבי החיישן יוצר פיקסל אחד בתמונה (אלא אם יש אינטרפולציה חס וחלילה). פיקסל זו יחידה המורכבת מגוון אחד בלבד.

1

ב.       רזולוצייה – זו בעצם החדות של התמונה. ככל שיש יותר פיקסלים בתמונה התמונה תראה לנו חדה יותר ונוכל לבצע הדפסות גדולות יותר ממנה מבלי לאבד איכות. מצלמה של 2 מליון פיקסלים תוכל להפיק תמונה של 10x15 ס"מ ב-300dpi, ובשביל להדפיס 20x30 ב-300dpi נצטרך תמונה של 8 מליון פיקסלים.

ג.        אינטרפולציה – קיימות מצלמות (בעיקר זולות) המבצעות אינטרפולציה לתמונה על מנת להגדיל את הרזולוצייה הסופית. לדוגמא, מצלמה הטוענת שהיא 6 מליון פיקסלים באינטרפולציה ויש לה רק 2 מליון אמיתיים זה בעצם שקר בעיניים והיא לוקחת את אותם 2 מליון פיקסלים ומכפילה אותה באמצעות אלגוריתם תוכנה כדי להמציא את 6 מליון הפיקסלים. אינטרפולציה מהסוג הזה אינה משפרת את איכות התמונה והייתי מקצין ואומר שזהו 'בלוף' בשביל לשקר לאנשים ולמכור מצלמות.

ד.       זום דיגיטלי – מבוסס על אותה אינטרפולציה מהסעיף הקודם. יצרני מצלמות רוצים לומר שיש למצלמה שלהם זום כפול 40 ולכן הן עושות 'זום דיגיטלי' שזהו, בסופו של דבר, קרופ של התמונה ואינטרפולציה בשביל לנפח אותה חזרה לרזולוצייה המקורית. צריך להימנע מ'זום דיגיטלי' ועדיף לאחר הצילום לבצע חיתוך בתוכנת עריכה גרפית טובה.

ה.      חישוב גודל התמונה – בואו נראה מה גודל התמונה המצולמת. אם אני מצלם תמונה שהמידות שלה הן 3,008x2000 (כמו בניקון שלי) אז בסה"כ יש לי 3,008x2000 = 6,016,000 פיקסלים. בהנחה ואני מצלם בעומק צבע של 24 ביט (8 ביט לכל ערוץ, דיברנו על זה) לכל פיקסל, אז גודל הקובץ יהיה 6,016,000x24 = 144,384,000 ביטים. מכיוון שאנחנו רגילים לקבל מידות בבייטים וכל בייט שווה 8 ביט אז 144,384,000 / 8 = 18,048,000 בייט, או בקצרה 18.048 מגה בייט.

ו.         כיווץ תמונה JPEG – מכיוון שזה לא הגיוני לשמור קבצים בגודל ענקי כמו שיצא לנו בחישוב של הסעיף הקודם, פותח מנגנון ה Jpeg המרשים שייעודו לכווץ את התמונות לגדלים שהגיוני לשמור אותן. JPEG – Joint Photographic Expert Group וזה אתר הבית שלהם. אלגוריתם הכיווץ הזה מצליח להקטין את התמונה בצורה משמעותית ע"י מחיקת מידע לא משמעותי וכיווץ המידע המשמעותי מהקובץ. שיטה זו מקטינה את הקובץ ביחס של 1:6, 1:10 או בכל יחס אחר לפי בחירת המשתמש וכך ניתן לקבל קבצים קטנים של 3 מגה בייט במקום ה-18 מ"ב. שיטת כיווץ זו אינה הפיכה ולאחר כיווץ התמונה אי אפשר לשחזר את המידע שאבד.

ז.        RAW – שמירת המידע הגולמי מהמצלמה באיכות גבוהה וללא כיווץ או עם כיווץ הפיך (שניתן לשחזרו בשלמות ללא איבוד מידע, כמו ZIP). המידע בקובץ הraw  מכיל, עפ"י רוב טווח דינמי גדול יותר (יותר ביטים לכל ערוץ) ומכיל 12 ביט או 14 ביט,  וכל העיבודים של המצלמה נעשים במחשב, כמו ה white balance, חידוד, levels וכו'. קבצי raw תופסים (מן הסתם) יותר מקום מאשר קבצי Jpeg ומצריכים יותר עבודה על המחשב.

ח.      היסטוגרמה – ההיסטוגרמה מציגה לנו את ההתפלגות של הפיקסלים בתמונה לפי רמות בהירות, מהכי כהה להכי בהיר. ההיסטוגרמה היא כלי מאוד חשוב בהבנת החשיפה ובכל מצלמה ניתן להציג אותה. היא תאמר לנו האם החשיפה שלנו מאוזנת (הממוצע הוא במרכז), האם היא בהירה או כהה (נוטה לאחד הצדדים) והאם יש לי איזורים שרופים או שחורים לחלוטין (כשיש ערכים שיוצאים החוצה מההיסטוגרמה).

ט.      White Balance – איזון לבן. לכל מקור אור יש טמפרטורת צבע שונה הנמדדת במעלות קלווין (Kelvin) כאשר מעלות קלווין נמוכות (1,000-3,000) מציינות מקור אור אדום בינוניות מציינות אור שמש (סביבות ה-5,500 קלווין) וגבוהות מציינות אור כחול כמו צל / שמיים מעוניים וכו' (8,000+). העין האנושית בעלת כושר הסתגלות מדהים ולנו הכל נראה בצבעים אמיתיים כאשר לבן זה לבן ואפור זה אפור. אבל המצלמה הדיגיטלית חסרה את אותה יכולת מדהימה ודורשת חישובים מסובכים בשביל להגיע לתוצאה טובה. המצלמה מחפשת רפרנס לבן שלפיו היא יכולה לחשב את הצבעים ולפעמים כשר אין לבן בסצינה או כשהתמונה מוארת ע"י מספר מקורות אור בצבעים שונים, היא עשויה לפשל. כאן אנחנו יכולים לבוא לעזור לה בצורה של קביעת מקור האור בתפריט ה-WB או אפילו ע"י שימוש בWB מכוון אישית באמצעות מדידה מדף לבן או כרטיס 18% אפור.

י.         חידוד – כל תמונה עוברת חידוד ביציאה מהמצלמה בצורה זו אחרת. חידוד נעשה ע"י הגברת הקונטרסט בקצוות של צורות. בפוטושופ קיים כלי מאוד יעיל שנקרא unsharp mask המאפשר לקבוע בדיוק מה רדיוס החידוד והכמות שלו שנעשית. חשוב מאוד לא להגזים עם החידוד מכיוון שאז עלולה להיווצר "הילה" מסביב לקצוות המחודדים ושלל עיוותים נוספים שכדאי להמנע.

יא.     טווח דינמי – טווח הגוונים הנראה מהכהה ביותר לבהיר ביותר בצורה טובה. לעין האנושית יש טווח דינמי מדהים, אנחנו יכולים לשבת בתוך חדר ולהסתכל החוצה מהחלון בצהריים ונראה גם את מה שבחדר וגם את מה שבחוץ בצורה טובה. המצלמה הרבה הרבה הרבה יותר מוגבלת מכך ואו שאנחנו נראה את מה שבתוך החדר שחור (צלליות) או מה שמחוץ לחדר ייצא לבן לגמרי (שרוף). ניתן להגדיל את הטווח הדינמי ע"י שימוש בRAW שמכיל יותר מידע לכל ערוץ, ניתן לצלם 2 תמונות ברצף (אחת כהה ואחת בהירה) ולחבר והכי מרשים לאחרונה זה הנסיון של פוג'י ע"י חיישן ה-SR החדש שלהם שבאמצעות 2 חיישנים, אחד גדול ורגיש ואחד קטן ורגיש פחות, לכל פיקסל הם הצליחו להגדיל את הטווח בצורה יפה.

 

6.       סיכום:

כמו שבטח כבר הבנו, מערכת הצילום הדיגיטלית היא מערכת מורכבת למדיי וכאן עברתי איתכם על המושגים העיקריים בלבד, מקווה שאת הצעד הראשון עברתם בהצלחה.

מאמר זה הוא חלק קטן מקורס יסודות הצילום ב-"גליץ בית הספר לצילום", הקורס מודרך ע"י רועי גליץ ובמהלך הקורס נשתף אתכם במגוון סודות מקצועיים לצילום טוב יותר.

במאמר זה הושקעו מאמצים רבים למענכם, נא לא להעתיק מאמר זה ולא לעשות בו שימוש ללא אישור. מוזמנים לקשר לכאן על מנת לשתף את הידע עם אחרים.

 

רוצים ללמוד עוד? מוזמנים לקורס צילום בבית הספר לצילום של רועי גליץקורס צילום

מאמרים נוספים בנושאי צילום - מאמרים צילום דיגיטלי, עומק שדה, קומפוזיציה, פלאש, אינפרא אדום, צילום מאקרו, פאנינג, צילומי לילה, פילטרים ועדשות, ביטוח ציוד צילום, צילום ברקים

 

כל הזכויות שמורות לרועי גליץ על הטקסט ועל התמונות, אין להעתיק ללא אישור מפורש בכתב. תודה :)

צילום .. קורס צילום .. מאמרים צילום .. צילומים .. מסעות צילום בעולם .. בית ספר לצילום .. צור קשר .. הוסף למועדפים .. English